שנות ה-70 וה-80 היו הרקע לצמיחתה של תנועת "הצורפות החדשה" אשר זנחה את מוסכמות הצורפות המסורתית וערערה על האיסורים המקובלים בענידת תכשיטים או ייצורם.
ארבע האמניות המשתתפות בתערוכה ביאנקה אשל-גרשוני, ורד קמינסקי, אסתר קנובל ודגנית שטרן-שוקן בחרו בצורפות ככלי הבעה לביטוי אישי. אף שאת השראתן שאבו גם מהמקומי וגם מהאישי, כל אחת מהן הגיעה לסגנון המיוחד לה. אשל-גרשוני וקנובל משתמשות בדימוי פיגורטיווי להעברת חוויותיהן וזיכרונותיהן, ואילו קמינסקי ושטרן שוקן עובדות עם צורות מופשטות יותר ואת הדגש שמות בתהליך היצירה.
התערוכה המציגה מבחר מיצירתן היא פרויקט משותף של מוזיאון ישראל ושל מוזיאון ראסין לאמנות, RAM בוויסקונסין והיא מוצגת בארץ אחרי שנדדה ברחבי ארצות–הברית בשנים 2009-2006.
