התערוכה "הים האחר" נוגעת באחרות הטמונה ב"ים המקומי": הנשי, הטרנסנדנטי, האתני והלאומי. מאז חציית ים סוף – אותה חצייה מיתולוגית שהעבירה לראשונה את העם מגלות לגאולה – נחווה הים כאמצעי ולא כמטרה. הציור הארצישראלי הביט על הים מבעד לעדשה האוריינטליסטית. ים רומנטי זה התכונן בעיקר כמרחב של חניכה לאומית. תכונותיו, הפכו אותו למעין מראה הרושמת בין גליה את דמותו של הצבר המיתולוגי.
הים האחר הוא ים של דמעות, ים שחור, וים של זוהמה ופסולת.
הים המוצג בתערוכה בעבודותיהם של 28 אמנים, אינו הים הרומנטי, הקיטשי, המתקתק שהורגלנו לצרוך. הים אחר חושף את הים כמרחב המבחין בין יהודים לערבים, בין בסיסים צבאיים לחופים אזרחיים, בין עושר וזוהר, בין עוני ופריפריאליות, פליטות ועקירה . במובן זה מתפקד הים כאתר של תקוות ואשליות מנופצות, חוף מבטחים שקרס.
משתתפים: אברהם אילת, אליסף קובנר, אניסה אשקר, אסף עברון, אריק מירנדה, אריק סולטן, גסטון צבי איצקוביץ, דנה לוי, דפנה שלום, הילה בן ארי, חן שיש, טל שוחט, יאיר ברק, יוחאי מטוס, יורם בלומנקרנץ, יורם קופרמינץ, יחזקאל לזרוב, מוש קאשי, עדי ברנדה, עודד שמשון, עליזה אורבך, פנחס כהן גן, פריד אבו שקרה, רון עמיר, רועי קופר, שולה קשת, שי אזולאי, שמחה שירמן, תמיר שר.
דגל אדום, אזולאי שי, 2006, שמן על בד על דיקט