במאמרה של שירלי משולם "קיטועים של דיוקן עצמי " משנת 2003 , כתבה שירלי על רויטל לסיק , "לסיק חווה את העולם ומרגישה את קיומה שלה באופן האמיתי, הפראי, האינסטינקטיבי והראשוני ביותר." ואכן , רויטל לסיק לא פוחדת להעז. על התערוכה אומרת רותם ריטוב , אוצרת התערוכה : " רויטל אינה פוחדת לגעת בחומרים ובנושאים בצורה הבוטה ביותר, הישירה ביותר. היא מישירה מבט אל השדים וצוחקת להם בפרצוף.
מנהלת עמם דו קרב במכחולים ומברשות. מתעמתת איתם בגופה ובעקבות הפיזיות של שריטוט המברשת והאצבעות על הקנווס. כל הנפת מברשת של רויטל לסיק דוקרת את הקנווס ומדממת לבנייתן של דמויות עולצות בסביבות מונוכרומטיות מדכדכות. "
עוד אומרת ריטוב " ציוריה הוירטואוזיים של לטיב , פורצים את מסגרות הציור הקלאסי בשמן. השמן כחומר, הופך לאחד השחקנים הראשיים בהצגה.
פעולת משיכת המכחול משתכללת לכדי פעולות נוספות של גירוד, גריעה ושריטה
אשר יוצרות את הסביבות האפלות איתן לסיק מתעמתת.
על כל זאת מצטרפת הפעולה הסיזיפית והעיקשת של הירידה לפרטי פרטים על מנת להגיע לאוטנתיות המירבית,
כמו סדרת ציורי הצמר אשר נראים כאילו לסיק סורגת את צבע השמן עצמו.
הנרטיב האפל מתעצם עם כל שכבת צבע.
נוכחות עקבות שערות המברשת בעבודות, מעמתות (ומאמתות) את הצופה בצורה חומרית עם הנרטיב הקשה.
הדמויות בעבודות נראות כמלגלגות על סביבתן האפלה בו בזמן שהן שייכות אליה לחלוטין.
הכלב המחרבן את הערמה עליה הוא מתגרד.
האיילים המחפשים את ישועתם בקפיצות ראש למים עמוקים.
בובת נדי פעמוני נקשרת באכזריות ונענשת על חטאי כלל הגברים. "
התערוכה תפתח ב-20.11.09 ב-13:30 , באפרט ארט , בית ואמנות , רחוב השוק 42 , פלורנטין .
תערוכה קודמת באפרט ארט - דן אלון .