בתולדות האמנות המערבית התפתח נושא ה"עירום הנשי" במסורת האמנות. ה-Nude , שהוא מעשה של ייצוג אמנותי, לעומת ה-Naked הבשרי והחשוף, הפך לדבר שבשגרה, יחד עם זה, המהפכה הפמיניסטית יצאה נגד ההבחנה הזו וקראה תיגר על הלגיטימיות האתית של הז'אנר והציבה את התשוקה הגברית הארוטית, לראיית הגוף הנשי בעירומו ולצריכתו, כמניע פטריארכאלי סמוי.
העשור ה-1 של שנות ה-2000, מגלה את העירום כז'אנר דומיננטי באמנות הישראלית. התערוכה מבקשת להנכיח אך מעט מגאות זו של ייצוגי-עירום נשי, תוך התמקדות באלו שיצרו גברים - אתר המייצג באופן מובהק את הבעייתיות האתית הטמונה בו.
מה הם זרמי העומק אשר מחוללים גל זה, ומה הם התנאים המאפשרים לו נְראוּת? כיצד עלינו לקרוא צביר אקלקטי זה של ייצוגים? האם היצירות משעתקות ומשכפלות ייצוגים פטריארכאליים משפילים, או שמא הן מצליחות לכפות אופן אחר של התבוננות? מה בינן לבין פורנוגרפיה? ומה מעמדן בחברה אשר צורכת דרך קבע דימויי נשים עירומות? האם קיימת קריאה פמיניסטית ליצירות הללו?
יותר מאשר מציעה התערוכה רפרטואר סכמאטי ומובנה של תשובות, תפריט מוכן של טענות וטענות שכנגד, היא מציעה קווי מחשבה לדיון אפשרי, ומזמינה את הצופות והצופים ליטול בו חלק ולגבש להם אופני התבוננות ודעה עצמאיים, בשדה מרתק ונתון במחלוקת זה.