הונדורס הינה ארץ דלת-אמצעים באמריקה המרכזית, שהתברכה בשני דברים: נוף בראשיתי עוצר-נשימה וציירים מעולים שפרצו אל מעבר לגבולות מולדתם.
כבר בתקופת הילידים בני המאיה החל החיפוש אחר ביטוי אמנותי וניתן לראות זאת על ידי חורבותיה של העיר קופאן (Copán).
המסורת האסתטית הילידית חברה לתרבות שבאה מאירופה ובמשך ההיסטוריה קמו להונדורס ציירים מחוננים, ששאבו גם מארצם וגם מן הנעשה באירופה, בעיקר בספרד ובצרפת. בהקשר הזה שמור מקום מיוחד למקסיקו, אליה הגיעו ציירים מהונדורס כדי לשאוב מן המעיין השופע של ענקי הציור המקסיקנים: דיאגו ריוורה (Diego Rivera), אורוסקו (Orosco) וסיקיירוס (Siquieros).
ניתן לראות בתערוכה סגנונות שונים ומגוונים. אפשר למצוא תמונות של חברי קבוצת ה-Paisajistas, כלומר אותם ציירים שציירו את הנוף על שפעת צמחייתו ושצף מימי נהרותיו. לדוגמה: קרלוס גראי (Garay) ויוליבן (Yolibán). רבים מה-Paisajistas חייבים ל-Garay את פריצת הדרך שלהם עד להכרה מחוץ לגבולות ארצם.
זרם נוסף בציור ההונדורני הוא הזרם ה"נאיבי", כלומר של ציירים שכונו גם "פרימיטיביסטים". מדובר באמנים השוקדים על כל פרט ופרט, בקווים כביכול ילדותיים, כשהציירים אינם דווקא אנשי אקדמיה מלומדים. בתערוכה הנוכחית מיוצג הזרם הזה על-ידי חוסה אנטונו ולאסקס הבן (Velázquez) ורוקה סלאיה (Zelaya).
לזרם של הציור האינטלקטואלי, העמוק והפרשני שייך חלסיו חימנס (Giménez). בתמונותיו של מיגל אנחל רואיס מטוטה (Matute), לעומת זאת, שולטים הצבעים והחושניות המתפרצת.
בתערוכה יוצגו כ- 20 יצירות מתוך האוסף. האוסף שייך למשפחת מלצר אשר מעוניינת לחזק את הקשר בין שוחרי אמנות לבין אמני הונדורס. על אף שהונדורס נחשבת למדינה נחשלת, מיטב הציירים הגיעו ממנה. משפחת מלצר מעוניינת לשתף בקסם שביצירות של הציירים החשובים הללו.