בתערוכה "עיר לבנה אנשים צבעוניים" האמנים עוסקים בדימוי העיר.
כשמדברים על עיר- אנו לא מתכוונים רק לדימוי האדריכלי של העיר – אלא גם להווי החיים ולטיפוסי האדם, האופייניים לעיר.
ולכן גם דיוקן של נערה ו/או שימוש בר קוד צרכני בעיר מתאים לתיאור אמנותי של העיר, לעיתים אף לא פחות מאשר ציור ואו צילום של מגדלי עזריאלי בצידה של העיר הסמלית שמייצגת תכנים מופשטים כישן וחדש, טוב ורע, נצחי וחולף, מקדישה האמנות של היום תשומת לב גם לעיר באורה השלילי ומבליטה את אופייה כמקום של חטא.
התערוכה מציגה את ההקשרים והיחסים בין האדם לעיר, בין הפרט למבנה ולאוטומטיזציה ובין הנרטיב האישי-אורבאני של אמנים המציגים תפיסה חזותית של המרחב העירוני.
היופי העירוני והקוד החזותי שהתערוכה מייצרת, נתפשים כחוויה אישית ובכך אולי הסיכוי להגדיר את היופי הבא.
ת"א הינה עיר שהפנטזיה גדולה עליה, עיר צפופה, שמצטרפת למרחב הערים הצפופות בעולם. תחומי ההגדרות את החיים העירוניים שלנו נפרצו, אנחנו לא יודעים איך אנחנו הולכים לחיות בעיר שמטשטשת את מומנט הזמן, הקצב ואת הסביבה.
הזרות והאלמוניות של העיר באמנות יכולה להיהפך לצורה המציינת תכנים רחבים, אשר כשלעצמם אין להם כל זיקה לעיר הממשית. צורת העיר כסמל של הטוב והרע, החדש והישן. הפיכת העיר לסמל של תכנים מופשטים היא אחד ההיבטים המעסיקים את האמנים בתערוכה באמנות\היום . בצידה של העיר הסמלית, מקדישה האמנות תשומת-לב רבה גם לעיר הארצית, הממשית. ואינה מתארת בדרך כלל עיר מסיימת. השוכנת במקום מסוים והיא בעלת סימני היכר מיוחדים..