.jpg)
בתערוכה "דוד שמש ואנטנה" שנערכת בחסות שגרירות פולין ובנוכחות הקונסול הפולני מרק סקולמובסקי, יוצגו ציוריה של ענת גרינברג שנפטרה באוגוסט 2005 מדום לב, באופן לא צפוי בגיל 62, ותערוכה זו במלאות 100 לעיר תל אביב, היא גם תערוכת זיכרון למי שהחלה את חייה כילדת שואה בפולין, אך סיימה אותם במקום היפה והמואר שאהבה כל כך- מסכמת קרימולובסקי את מאמרה.
גרינברג חייתה כל שנותיה בחולון, אך למרות הקשר לעיר תל אביב היה עז. היא אהבה לשוטט ולתייר בתל אביב, במיוחד בסמטאות הישנות ובשכונות הבלות והמתפוררות.
תערוכה זו, הנערכת בשנה הרביעית למותה, מוקדשת לעיר תל אביב- יפו, במלאות 100 שנים להיווסדה.
גרינברג החלה את מסעה בתל אביב בשנת 2002- בטיול מודרך בשכונותיה הישנות של תל אביב:נווה שלום, נווה צדק וכרם התימנים. זאת הייתה מבחינתה אהבה ממבט ראשון. היא אהבה את השילוב בין ישן לחדש, בין מחופי הטיח לבין בתים עם גגות רעפים אדומים.
.jpg)
טיול מודרך זה הוביל בינואר 2003 לתערוכתה "תפתח חלון", על נופי נווה צדק וסביבתה, אשר הוצגה במשכן לאמנות בחולון.
גרינברג המשיכה לצייר את תל אביב מכל פינה אפשרית, מחפשת דווקא את הדהוי והאמיתי. חוטי חשמל, קירות מתפוררים, דודי שמש ואנטנות. קרימולובסקי, אוצרת התערוכה טוענת כי נדמה שגרינברג מאוהבת בכל קיר מתקלף, בכל מרזב רעוע בכל חלון עץ כחול.
גרינברג בוחרת ברוב ציוריה בקומפוזיציות הנראות כצילום מהיר במצלמה. היא לא מציירת את הבתים בחזיתם המפוארת, אלא מציצה בין הבתים, קולטת דוד שמש, עץ דקל תמיר ואת חוטי החשמל הנתלים על הנוף. מבט שתופס פינות, מקטעים, חלקי דברים הבונים בדמיונו של הצופה ישות חדשה .
גרינברג היא אמנית של פרטים, והיא אכן מחפשת מאחורי הפרטים הקטנים- את השער החורק, הכביסה התלויה, הדלתות המתפרקות. היא אינה מציירת אנשים. דווקא הפרטים - הכול כך לא חשובים, הופכים אצלה ל"גיבורי הסיפור".
"המבט הכולל על תל אביב של ענת גרינברג הוא מבט על עיר תוססת ושקטה, חדשה וישנה, שמחה ועצובה כאחד. עיר שיש בה מכל וכל ובעיקר עיר שהמבנים שבה לנצח יספרו סיפור על מה שהיה ומה שעוד יהיה"
