מתן ישראלי חי ועובד במוסררה, ובחצר ביתו הוצב מעין מגדל שמירה, בעל מערכת כריזה שאחת לשעה- בוקע ממנה שיר שנקרא ע"י משוררים שהקליטו את שיריהם במיוחד לצורך התערוכה. השירים הבוקעים מדי שעה מן הרמקול בראש המגדל מתווספים אל פעמוני כנסיות וקריאות מואזין. ראשית המסלול הירושלמי הינה בלוח מודעות ,רישום צפוף ומפורט בחלל לבן וריק – נראה כי הרישום מקצין את מגמת התכנון באזור, מתחקה אחר השאיפה הבלתי אפשרית לאחד את שטחי העיר אך להפריד בין תושביה. התחנה השנייה במסלול הינה מגדל הש(מ)ירה שמוביל אל דירתו של ישראלי, שמשמשת כתחנת אמנות בפני עצמה. האמן מארח את המבקרים ומפנה להם מקום בחלל מגוריו. הדרך למגרש החנייה בקצה הרחוב, שמסומנת על ידי דגלוני ניילון שתלויים בין עמודי החשמל הינה התחנה ה-3 במסלול. הדגלים נלקחו ממחסן ציוד של הצבא האמריקאי והם משמשים לגידור אזורי אסון. לאחר תחנת הדגלים מגיעה התחנה האחרונה במסלול – גרם מדרגות עץ שמתן ישראלי מגדיר כמדרגות שאינן "אמנות שימושית" אלא "שימושיות אמנותית".
האמנות של ישראלי הינה אמנות של מעורבות והצעות גישור, שהוא מציע לירושלים.
העבודות קוראות לצופה לעזוב את החלל הסטרילי של הגלריה התל אביבית ולעלות אל ירושלים, העיר שנשכחה לה יחדיו. העבודות הממוקמות בין שער שכם לבניין העירייה שואבת משני צידי המתרס: מגדל קורא שירה, עץ לימון משריש באקליפטוס,
איוושת דגלים ומדרגות לאהובה.
העבודות נטמעות במרחב האורבני הקשוח ומתעקשות להכניס את האמנות לאזור אסור.
המסלול מתחיל במפה הנמצאת ברחוב הע"ח 18
שעות ביקור א-ה,ש 10:00-20:00 \ שישי 10:00-17:00
להורדת מפת המסלול -
www.unateazy.com
לתאום - 052-4678155