יהושוע בורקובסקי מציג כמחווה לטינטרטו ציורים חדשים ממחזור העבודות "לדה והברבור" ממחזור העבודות Vera Icon"*" (המושג "דימוי אמיתי": מושג שמורכב מיוונית ולטינית ועוסק בשאלת אפשרות הייצוג), וכן ציורים מתוך מחזור העבודות "אכו ונרקיס".
התערוכה מהווה את החלק השני של "דיפטיך" תערוכות, כהמשך לתערוכה שהוצגה לאחרונה בגלריה נגא בתל אביב.
בורקובסקי עושה שימוש במרבית יצירותיו הקודמות בדימויים פאנטסמגוריים, בדימויי צללים/צלליות. אלו דימויים שייצגו את בבואת הדברים (השתקפות במראה, צל) ולא את הדברים עצמם.
העבודות שונות אחת מן האחרת אך משתקפות זו בזו. המנעד הזה שבין השוני והדמיון, הוא זה שמניע את האמן ואת הצופה כאחד. אלו עבודות שדורשות מן הצופה השתהות ופעולת התבוננות מרוכזת ובתוך כך מטילות ספק בראייה ובאמת שהיא משקפת.
בציורים המוצגים בתערוכה באורנים ממשיכות השאלות האלו להוות את לבה של העבודה.
בציורי "אכו ונרקיס" בורקובסקי מטפל באחד המיתוסים המכוננים של התרבות המערבית,
שצופ בתוכו את מיתוס "המצאת הציור". בעבודות אלה נדרש הצופה לחפש קצה חוט לדימוי והוא מוזמן לקחת חלק בהתבוננות דרוכה , אטית ושונה מקצב טריפת הדימויים היום- יומית המאפיינת את תקופתנו. אכו חוזרת להיות בציורו של בורקובסקי, דמות מרכזית ומשלימה לדמותו של נרקיס. נרקיס משקף את עצמו, אכו משקפת את האחר.
התמצות הצמצום וההפשטה ממשיכים בציורי "לדה והברבור" ובציורי Vera Icon לאפיין את יצירתו של בורקובסקי. זהו ציור שיחד עם כך שהוא מאפשר את הראייה הוא גם מטיל בה ספק. הצופה איננו בטוח מה הוא רואה, ומה המשמעות של זה.
הספק הופך לספק של הצופה, לספק של כל צופה ובכל זמן.