בתערוכה מוצגות קבוצות עבודות בעלות שפה פיסולית מובהקת, בין תלת מימד לדו-מימד, בין חומריות לצבעוניות, בין סימן לסמל, ובין אות לטליסמא.
התערוכה כמכלול עוסקת באפשרות של קריסת הגבול בין הטקסט החזותי לשפה הפונטית, והיא מתאפיינת בחוסר אחידות, עירוב חצרות אסטתיים, זליגה של מסורות והתנגשות גנרית.