עירוב של ז'אנרים הינו דבר המאפיין את סגנון הציור שלו , ובציוריו הוא מציע פרשנות מחודשת לציירים אקספרסיוניסטיים או ,לחילופין ,גרסה חדשה למה שנהוג לכנות בשם "ציור רע".
מייקל אג'רמן מוסיף שכבה על גבי שכבה של צבע עשיר ,בין שקוף –למחצה ובין עבה,הכל בהתאם לאופי התיאור ולתחושה .
הוא מסיר שכבות של ייצוג אנושי ,ובד בבד מוסיף שכבות של צבע,
כאילו הוא מפסל את העבודה. "במובן מסוים ניתן לזהות את יהדותי בעבודותיי,אך במובן אחר-לא ניתן לזהותה.זה לא דבר מודע".
מייקל אג'רמן תופס את מקומו בין העבר של סוטין לבין ההווה של אליס ניל(Neel).
זוהי תערוכת היחיד הראשונה שלו בארץ, שכן עוד מעולם לא הציג את עבודותיו בארץ ולכן זהו אירוע מכונן מבחינתו,השב ומחבר אותו למקורות שלו, ונותן לו אפשרות לבטא את תחושת השייכות האימננטית שלו למקום.