בתערוכה "רעידת אדם" בוחנים את החרדה בהקשריה המקומיים והאוניברסאליים.
התערוכה בודקת את התמודדותנו הרגשית עם סביבתנו, ומבעד לפריזמת החרדה, לבחון את תגובותינו כמי שנפגעים וכמי שפוגעים – כל זאת במטרה לנסות להבין את הדינאמיקה של היחסים החברתיים והפוליטיים ולהשפיע עליה. החרדה נבחנת בתערוכה כסמל מורכב; היא איננה מתמצה בתחושת אין-אונים נוכח המציאות, להיפך, טמון בה כוח מכונן, בהיותה תמרור אזהרה המזכיר לנו להעלות שאלות בנוגע למשמעויות הניתנות לחיים.
בתערוכה מעלים לדיון את המתח בין שתי תפיסות אלו באמצעות קשת של יצירות הבוחנות את החרדות הלאומיות, האתניות והגלובליות המערערות ומאתגרות את ההקשרים הפרטיים והקולקטיביים בהם אנו פועלים.
פעולת האוצרות נערכה מתוך דיאלוג פורה עם טקסטים פרי עטם של הוגים ואנשי רוח מרכזיים, ביניהם זיגמונד פרויד, הומי ק. באבא, אביעזר רביצקי וטוני מוריסון.
בתערוכה מציגים האמנים הבאים:
אנסלם קיפר (גרמניה); דאגלס גורדון (סקוטלנד); יעל ברתנא (ישראל); אלפרדו ג'אר (צ'ילה); צ'ארלס סנדיסון (אנגליה); שטפן קאלוצה (גרמניה); אדם אדאח (פולין); מקס שטרייכר (קנדה); פבל וולברג (ישראל); צ'יהארו שיוטה (יפן); דניאלה קומאני (איטליה); נו סונטג (דרום קוריאה); אנה באומגארט (פולין); אנדרה קורפיס ומרקוס לופלר (גרמניה); אסף בן צבי (ישראל);
בטינה פואוסטצ'י (גרמניה); בועז אהרונוביץ' (ישראל); דוריס בוהלר (ליכטנשטיין);
גולינסקי אנדריאס (שוויצריה); אווה האראבאש (פולין); גולי זילברשטיין (ישראל);
כריסטוף וודיצ'קי (פולין); מאגנוס בארטאס (שוודיה); פאולינה ואלנברג-אולסון (שוודיה);
ראאד בואיה (הרשות הפלסטינית); רפל יקובוביץ (פולין); שרה נינד (קנדה); שי קרמר (ישראל); שרון פוליאקין (ישראל); סופיה פטרידס (יוון); סטינסלב קובה (פולין); סו דה בר (ארה"ב);
ואהרם אגסיאן (ארמניה); ויוויאן באואר (ארה"ב); זוזאנה יאנין (פולין).