שירה נפתלי מציגה בתערוכתה מיצג אנין ועדין בדו-ממד.זה מתחיל במלאכת הצילום, ונגמרו ביצירת דו-ממד בתלת-ממד ובמונוכרומיות לבנה. כמעט שקופה. ההתבוננות תובעת מן הצופה התקרבות והסתכלות עיונית בריבועי הקסם של נפתלי. הקסם נובע מהיפוכו של המבט על תבליט-ההופך-לתחריט. שירה נפתלי מציירת/חורטת על פני השטח הלבן דימויים שנתפסו בזיכרונה. המנכיח את הביטוי "נחרט בזיכרון".
"לובן הדימויים והציורים נראה לכאורה כעיסוק בפני השטח. אך הוא הרבה מעבר לכך. מבחינתי העיסוק הוא בטשטוש, במחיקה או בכיסוי. כעין מאבק המתקיים בין רוגע ושקט לאפשרות של התפרצות אלימה" מסבירה שירה נפתלי.
שאלת הזיכרון כפי שהוא נתפס כאקט אובייקטיבי, אינה קיימת כאן כלל. הזיכרון הוא אישי ומתווספים למראות המציאות מראות ממקומות אחרים, המתערבים אלה באלה ויוצרים נוף חדש. מעשה אמנות.