שכינה Build in , היא תערוכה קבוצתית על נשים ועל רוחניות. גוף האשה הוא המכונה האולטימטיבית, המשוכללת והמופלאה ביותר. בהיותה מושא להערצה תואר יופיה בציור, בפיסול, בספרות ובמוסיקה. האשה הופקדה על הפריון, על המשכיות המין האנושי בהיותה אמא - תפקיד השם בראש סדר העדיפויות את היופי, החיצוניות והפריון, בעוד שרוחניות, תוכן ורגשות היוו טאבו. העבודות בתערוכה "שכינה Build in" מקלפות את הקליפות וחודרות פנימה - לרוח, לנפש, לרגש, לכעס, לפחד, לאהבה, לרגישות וליופי. התערוכה, אותה אצרו איילת אמוראי בירן ודורון פולק, תיפתח באירוע חגיגי ביום חמישי, 17/7 בשעה 19:30 בתיאטרון גבעתיים. התערוכה, בה כ-40 עבודות, תוצג בשתי גלריות התיאטרון – העליונה והתחתונה.
בתערוכה קבוצתית זו, 9 האמניות , מציגות, כל אחת בשפתה המיוחדת, את הפרשנות האישית שלה לנשיות והקשר שלה לעולם הרוח. החיבור לרוחניות נוצר דרך חיבור ליהדות עכשווית, לתורות ניו-אייג' ולאמא אדמה. האמניות מייצגות פסיפס של חיים ותרבויות: הן מגיעות מבלגיה, ברזיל, ארה"ב, ישראל, ובעבודות נמצאות גם תרבות הגיישות ביפן ונשים באפריקה. כל אחת מהאמניות בתערוכה מביאה את עולמה האישי והשפעות ממקום הולדתה אל האמנות שלה ואל הנושא של נשים ורוחניות. העבודות השונות מציגות את תחנות החיים של האמניות, ועוסקות בהתאמה בחושניות, פריון, התמודדות עם מחלה והתפוררות הגוף.
האמניות המציגות הינן :יעל אידלסון –ציור רונית בינדר - ציור מופשט אילנה ירון - ציור מופשט אודרי מאייר מונץ - יצירות דו מימדיות בפיקטו מוזאיקה ג'ו מלגרם - פיסול מחומרים ממוחזרים בתיה פרחי סופר - עבודות על עץ אירית רייתן – ציורים טלי רוזנר קוזוץ – צילומים שולי ב. וולף - ציור
אוצרי התערוכה: איילת אמוראי בירן ודורון פולק.
עוד על האמניות המשתתפות ועל יצירתן :
אודרי מאייר מונץ, ילידת בלגיה, אמנית פסיפס. יצירותיה מתייחסות לדמות הנשית בתרבויות שונות: יפן (סדרת העבודות: "שפת הגיישה"), אפריקה (סדרת העבודות: " עקרון הרצף") ולחקר המסע הרוחני של נשים כמסע החיים. הבחירה במוזאיקה גם היא סמבולית בעיניה, שכן המוזאיקה עוסקת בפירוק והרכבה של חומרים לכדי שלמות אחת. תהליך העבודה, מקביל לתהליך הרוחני של חיפוש, למידה, בחירה והרכבה של כלל המרכיבים ליצירה אחת תוך הענקת משמעות חדשה בתהליך של שינוי וצמיחה. יצירותיה מושפעות מהאמנית ניקי דה סאן פאל.
שולי ב. וולף, ילידת ברזיל, מציגה סדרה של ציורי כדים, ומתייחסת לאשה ככלי קיבול. הכד הוא תערובת של ארבעת היסודות: אויר, אש, אדמה ומים והוא דימוי לעולם השלם, לשפע. האמנית מבטאת בסדרה זו את שאיפתה להגיע לשלמות ולאיזון בין כל החלקים בעולמה הפנימי. הכד מייצג גם דימוי לגוף האשה, לרחם כמכילה, לפריון ולהתחדשות. הוא מכיל את סוד החיים והחיבור בין העולמות, ובו גנוז האוצר, אוצר הידע והחוכמה האינסופיים.
בתיה פרחי סופר יוצרת עבודות אקולוגיות, עובדת על בדים ועל גזעי עץ, עבודה מחוברת לאדמה ולשורשים וכן לעיסוקה כמרפאה אלטרנטיבית. מצעי היצירות שלה הם לוחות עץ ישנים, וחומר הגלם הוא טיח צבעוני (טרה) מעורבב עם אבקות צבע. יצירותיה מאוגדות תחת הכותרת "קליפות", המבטאת את תחושותיה הפנימיות בתהליך היצירה. הקליפות הן קילופי העץ, הטיח המתקלף או שכבות ההגנה שהאמנית מסירה מעליה.
רונית בינדר ואילנה ירון עוסקות בגוף הנשי, בחיבור בין החומר והרוח לכדי שלמות אחת בדינמיקה האינסופית של פירוק וחיבור: צבעים, צורות ומרקמים נעים במרחב באינסוף אפשרויות ומימדים, במחול שמעבר לזמן ולמקום.
גו' מילגרם, אמנית דתייה ילידת ארה"ב, יוצרת סינתזה בין עולם הפמיניזם האמריקאי ליהדות, (כדוגמת העבודה שלה על צילום של מרילין מונרו עם טלית). היא ממחזרת חומרים ונותנת לאובייקטים משמעות חדשה משלה.
יעל אידלסון עובדת בעיקר על משטחים גדולים ושואפת להעביר כמויות גדולות של מידע ע"י שימוש בציור מהיר וצבעים ים תיכוניים הגובלים באבסטרקט ובכל זאת נראים מעוגנים במציאות. בתערוכה מציגה יעל סדרת עבודות המבוססות על עמודי אינפוזיה. העבודות נוצרו בהשראת מחלת הסרטן שתקפה בת משפחה, לה נחשפה יעל תוך כדי ליווי המחלה. עמודי האינפוזיה הם בסיס לדמויות המצויות בבית החולים, ובאמצעותם מתמודדת האמנית עם החשיפה למחלה והקושי הרגשי בהתמודדות איתה.
אירית רייתן עוסקת בעבודותיה בחתולים כיצורים מיסטיים. העבודות מציגות דיוקנאות עם חתולים.
תיאטרון גבעתיים 03-7325340
