קו הוא שביל שעליו הולך האמן, הצורה שנוצרת היא המקום שבו בחר לנוח בהווה וממנו ימשוך השביל אל אופק ועתיד בלתי נראה.
המרחב הציורי שממנו צמחה הדי אברמוביץ שייך לאסכולה ריאליסטית/היפר-ריאליסטית, השואבת מאובייקט צורני קונקרטי ומהתבוננות, התייחסויות מוקפדות לאור וצל, ומבנה אנטומי של גוף.
מקבץ העבודות שבחרנו מייצג מפגש צורני אורבני ואנושי, פסיכולוגי וסוציאלי, בין מקום, בית וזמן, תנועה. ניכר בו המעבר שעושה האמנית בין ניתוח צבעוני לתנועת מכחול, החורג מהרצינות וההקפדה ויוצא לרחוב, למרחב הציבורי.
הבד מאוכלס בשלטי הכוונה ובתנועה אנושית על מעברי חצייה בשחור ולבן.
הבחירה הקולוריסטית-מונוכרומטית מקבצת לתוכה דמויות "במעבר" – האמנית מסמנת "מקום" באופן לירי וקונספטואלי וצורבת לתוכו הלך-רוח חדש.
משטחי הצבע הדקים וכתמי הדמויות מתלכדים יחד לתפיסה ציורית חדשה ברפרנט הציורי של האמנית.
משהו מסתתר בהלך-הרוח של הדברים והתממשותם על הבד, כמו מבקש לצמוח בין עיניו הבוחנות של "השיטור המקומי" – נכון לא נכון, דידקטי ואוטו-דידקטי – ובכך מאפשר מקצב צבעוני וצורני משוחרר ו"חופשי" באזור המוגדר כמעבר להולכי-רגל.
שמעון פינטו