שי זילברמן: נאמן למקור

בשנים האחרונות יוצר שי זילברמן, אמן ישראלי בוגר הבוזאר בפריז, בטכניקות של קולאז' ידני ותחריט. אל תוך מרחבי הנייר הוא אורג דמויות וסצנות מומצאות, שאתגיבוריהןהואמוצאבנדודיובין המקורותשהואאוסף בקדחתנות: אלבומי מסע, ספרי אדריכלות ונוף, מגזינים, אנציקלופדיות וכתבי עת ישנים. ליצירתעבודותיו זילברמןשוללאתהשימושבמנועיחיפוש אינטרנטיים: הואמתעקשלנבורבמכלולהדימוייםהנמצא במדיההמודפסתבלבדולמחזרתצלומיםמןהמוכן. כךמותוויםגבולותקורפוס החיפוש שלוכביטוי אלטרנטיבילמציאות העכשווית המאופיינת בעודפות של דימויים.

בעבר השתמש זילברמן בחומרים שמצא בפחי אשפה של מעבדות צילום כבסיס לדימויי גרפיטי שריסס במרחב האורבני. חיתוכי השבלונות עבור יצירת הדימויים המרוססים היו ביטוי ראשוני ליסודות הקולאז' ביצירתו. עבודתו הנוכחית מציגהטבעבדיוניומטרידויצורי כלאיים פנטסטייםכאדם־ציפור,המאזכרים את כתב היד המאויר של "הגדתראשיהציפורים" העתיקה.[1]

הקולאז' - טכניקה שהתבססה בתחילת המאה ה־20 - זוכה לאחרונה לעדנה מחודשת ולביטויים רבים באמנות העכשווית. זוהי טכניקה המזוהה לעתים קרובות עם מציאות אורבנית שסועה וגדושה, שהיוותה רקע להתפתחותה. אצלזילברמן משמשהמשטחכמטפורהלמתחשביןהתרבותלטבע, הוא מגלם ריבויפרטים, המתאזןבאמצעותהנופיםהפתוחים, הגווניםהמונוכרומטייםושזירתהתצלומיםבאופןשכמעטאינו מותירצלקות במצע הנוף. במבט ראשון הנוף הפרוש והדמויות הנטועות בתוכו נראים קוהרנטיים, מרכיבי השלם, אולם התבוננות נוספת חושפת אסתטיקה של שיבוש – הנוצרת מפרגמנטים המנותקים ממקורם.[2]

בהקפדהובשיטתיותהולך זילברמןויוצרשפה. תהליך "הרכבתהמילים"כרוך בניסיונותרבים ונשנים שליצירת צירופים, שבהםמודבקיםהדימוייםהמקורייםעל המשטח עדלשלבהאל־חזור. זילברמןמייחסחשיבותלאופן הפעולה: הואסורקבחטףאתעמודיהספרים, מאתראתהראוייםשבהם לפימרקםוסוגהנייר ולפי גודל הדימוי ומיקומו, משחית, מלקטומנכסמקטעיםמתוכם, ולבסוףכמוכירורגמיומןהוא מחברם יחדלכדימרחבשלם חדש, לכדי מציאותחלופית. חומריותם ומצבם שלהניירות המודפסים,המעידיםעלעברםהרחוק, ניכריםבדימויהסופיומרחיביםאתמשמעותו. את פעולות יצירתהקולאז' אפשר להביןכפעולותהקוראותתיגרעליחסיהכוחבתוךהסדרהחברתי־תרבותיהקיים.[3] הנופיםהסוריאליסטייםוהדמויותההיברידיותעשוייםלהשתמעכתגובהלמצבחברתי־סביבתיוכןכהרהוררפלקסיביעלאודותפרקטיקתהצילום.

ממדי עבודותיו משקפים לרוב את גודלם המקורי של עמודי הספרים שמהם נחתכו.

בתערוכה זו מוצגת לראשונה עבודה שהוגדלה לממדי החלל במוזיאון ומשקפת מעין צמיחה "אורגנית" של הנוף הקולאז'יסטי לממדים מציאותיים.

בספרו "כח האמנות" כותב בוריס גרויס: "האוטופיהשלסדראוניברסלינצחיהוחלפהבאוטופיהשלניידותגלובליתתמידית".[4] נראה כי פעולתהשוטטותנוכחתבתהליךהיצירהבמספררבדיםומסמנתאתמסעושלהאמן, הנמשל לנווד עכשווי בתוךשלל הדימוייםשאליהםנחשף. חיתוך הדימויים ומיזוגם עם אחרים מטשטש את מקורם ומייצר חיבורים והקשרים אוניברסליים בין־תרבותיים. בדומהלספרמסעהמתעדאתקורותיושל נווד המעלה זיכרונות ומציגאתרישומיו,תוואי המסע של האמן מהדהדאתמהלכיוומסמןאתנקודותהחיתוך והחיבורבין "אוצרותהמסע" שליקט במחוזות מקורותיו.

ניתןלקרואפרקטיקתאיסוףזוכפעולה טריטוריאליתשלהאמןנווד, המסמןאתבעלותועלהסביבהועלהחפציםשהואמוצאבמהלךמסעו.[5] "המשוטט", כותב גרויס, "אינותובעמהדבריםלבואאליו; הואהולךאליהם [...] רקדרכוההילהשבהומופיעה".[6]

תהליךיצירתהעבודהמבוססעלסדרתשעתוקים: מראההטבעהמוצגנוצרמשכפולוהגדלהשלתצלום הקולאז', שנוצרמחיתוךוהדבקתפרגמנטיםשלתצלומים (מןהמוכן), אשר בעצמם מהוויםשעתוקשלהמקורהמצולם, וכשכבה נוספת תלויות עלגביהפנורמההנפרשתלעיניהצופהעבודותקולאז' קטנות ממוסגרות. שרשרתארוכהזושלשכפולוהעתקהמרחיקהאתמקור הדימוימייצוגו, הרחקההממקמתאתיצירתובתווךשביןאזלעכשיווביןמקוםלאימקום.

הבחירהלכסותאתמבטן שלהדמויותבעבודהמשחררתאותןמהווייתןהקונקרטיתומאפשרתלמתבונןלצקת לתוכןאתעולמוהפרטי. אפקטהכיסויאףמערעראתההתבוננותומעלהתהייהלעברדברמההרוחש מתחתלפניהשטח.

עלהקירהניצבלפנורמהתלויקולאז' יחיד שבונראיתדמותגבריתבחליפהכשפניהעטוייםנוצות. זוהי דמותו של ז'אןפולסארטר (1905–1980), הפילוסוףהצרפתי, שעסקבמבט ובמשמעויותיו. לדבריו, מבטו של האחר מאיין את הסובייקט (הופך אותו לאובייקט), ובכך למעשה מעניק לו הוויה כלשהי, הופך אותו לישות בעולם. לפיכך, המבט מעניק לסובייקט מרחב וחירות. "אם ישנו אחר [...] אזי יש לי חוץ כלשהו, יש לי טבע".[7]

הפנורמההנשקפתמהקיר יוצרתשדהראייהחקרני, כשהיאאינהמאפשרתלעיןהמתבונןבהלהכילה במלואהבמבטאחד. כך נדרשהצופהלהתרחקולהתקרב, לשובולקודדאתהפרטיםהנגליםבהולעבד אתמכלולהדימוייםלכדירצףאחיד. דרכי ההתבוננותשמתוותעיניהצופהבתוךהפנורמהיוצרותרצפיםמגווניםשלדימוייםתחביריים־סובייקטיבייםההולכיםונרקמיםככלשמשתהההמבט.

טל בכלר

שי זילברמן, נולד ברמלה ב-1976, חי ופועל ביפו, תל אביב