טל פרנק, 'שובר שוויון'.

תערוכת היחיד של טל פרנק, שובר שוויון, כוללת שלושה מיצבים פיסוליים השואבים את השראתם מענפי הספורט התחרותי תוך הצעה של מציאות חלופית ומתעתעת. כל מיצב עומד כעבודה בפני עצמה, אך השפה האיקונוגרפית המשותפת להם מעמידה רצף של אפיזודות נרטיביות המצויות במרווח שבין היומיומי, השגור והמוכר לבין הפנטסטי והבלתי צפוי. זוהי מציאות בדיונית הנשענת על עולם הספורט כסמן של תרבות הפנאי העכשווית – רפרטואר של דימויים הכולל מחבטי פינג פונג, אלות בייסבול, מגרש טניס ועוד. הללו מאורגנים בסביבות פיסוליות מבוימות המעלות על הדעת נופים ומראות טבע. הכנסתם של הפריטים אל מערך פיסולי חדש מסירה מהם את התכלית הפונקציונלית שהייתה להם מלכתחילה; בהקשר הצורני והנרטיבי החדש שנוצר, אין עוד מקום להתנצחות התחרותית ולמאבקי השליטה המאפיינים את ענפי הספורט שמהם נלקחו. זיכרון הכוח שהיה כרוך בהם מתעמעם ומוטמע אל תהליך פיסולי חדש, שבו האמנית היא שמתווה את כללי המשחק והיא זו שמפעילה את הכוח.

פעולת הניכוס של אובייקט קיים עומדת במרכזו של העולם המתעתע שנוצר בשובר שוויון, בין שהוא משולב במיצבים כרדי־מייד ובין שהוא משמש כמושא לחיקוי צורני. כך או כך, כשהוא מופיע בהקשרו החדש, פרנק מותחת את גבולותיו של האובייקט מבחינה חומרית, צורנית ותוכנית כאחת, וזאת באמצעות שורה של הסטות פיסוליות מינוריות שהיא מחוללת בו. הטרנספורמציה שנעשית באובייקט משנה את התבנית החזותית שבה הורגלנו לפגוש בו ומעלה אמירה חדשה על הקיים: מערך אנכי של אלות בייסבול מידמה לשרידים של יער ארץ ישראלי לאחר שריפה; תפזורת של מחבטי פינג פונג מעלה על הדעת שלכת סתווית; ומגרש טניס נעשה לשטיח דקורטיבי שצמחייה פראית השתלטה עליו.

פרנק בוראת יקום מקביל פתייני ומטריד כאחד, המזמין את הצופה לצלול לתוכו פנימה ולהתמסר ליופיו רב־העוצמה. אך תחת פני השטח, תחת היופי המזמין, רוחשת לה מין אלימות שקטה המעוררת תחושות של ניכור ובדידות. זהו יקום בעל חוקיות הזויה המתגלה לנו בשורה של אפיזודות מבודדות, כמו נקודות שקפאו בזמן. כל אחד מן המערכים הפיסוליים חושף פריים תלת־ממדי של טבע מהונדס שהמוכר והזר מתקיימים בו זה לצד זה. יש בהם מן הפליאה והדיסאוריינטציה המרחבית האופייניים לתמונת הבדיון של סרטי אנימציה – ולא בכדי, כיוון שתהליך העבודה של פרנק ממזג על פי רוב בין הממשי והווירטואלי. כל מערך פיסולי כלל בשלב הראשון סקיצה דיגיטלית, שבה האובייקט השגור והמוכר מתורגם לסביבה וירטואלית באמצעות הדמיה תלת־ממדית. זו משחררת אותו ממטעניו הריאליים ומאפשרת חופש פעולה בלתי מוגבל בדרך אל מציאות חדשה. משעה שגבולות החומר, הריאליה וערך השימוש נפרצים, הדימוי הווירטואלי מתורגם חזרה לכלל אובייקט אמנות, באמצעות מניפולציה ממשית על החומר.

הסביבות הפיסוליות של פרנק הן בימות של חיקוי וסימולציה, זירות התרחשות המתחקות על מציאות ממשית לכאורה. ואולם, בכל תהליך יצירה שכזה מותירה האמנית 'פגם' נראה לעין ביצירה עצמה, החושף את כישלון המדיום במימוש הפרויקט המימטי. זהו רגע מכריע בעבודה, שכן עקבות הכישלון מהוות, באופן פרדוקסלי, גם את חותם ההצלחה. זה הרגע שבו מתחוור לצופה שהסביבה הפיסולית שלפניו איננה אלא אסופה של אובייקטים, מערך חזותי שהאמנית מנסחת דרכו שאלות שמעבר לאובייקט, אשר נוגעות במושגים של יופי ואסתטיקה, שליטה וכוח, חיים ומוות.

סאלי הפטל נוה

טל פרנק, נולדה בתל אביב ב־1973, חיה ופועלת בתל אביב

סאלי הפטל נוה, אוצרת עצמאית, מלמדת לימודי אוצרות ביחידה ללימודי המשך ולימודי חוץ של הטכניון, תל אביב