האמנית ורדה יתום, המרבה להציג בעולם ובישראל, חוזרת תמיד אל הגליל. ורדה יתום חיה ויוצרת בקיבוץ סאסא שבגבול הצפון. בתערוכתה החדשה "הכי רחוק מתל אביב" מוצגות שבע סדרות חדשות. כל סדרה עוסקת בנושא מסוים, אך כל פסל בודד עומד גם כיצירה בפני עצמו. החיבור בין הפסלים לסדרה, במקביל לחיבור שבין החומר הקראמי לחומרים נוספים (גבס, בד, ברגים, ניילון), יוצר משמעות נוספת וחדשה.

בסדרת התבניות "יש לי ציפורים בראש", (2014 נחקרת התבנית עצמה, יחסי הגומלין בין התבנית (נגטיב)לפסל עצמו (הפוזיטיב). התבנית, שתפקידה הראשוני לייצר שכפול, קבלה תפקיד נוסף, של גילוי והסתרה של הדיוקן העצמי המוצפן בצדה האחורי והפכה לקונספט. "כולנו נולדים לתוך תבניות מסוימות, תרבותיות, משפחתיות, מערכות יחסים, תבנית סביבה, אומה. אנו נולדים לתבניות שלא ניתנות לבחירה. השאלה אם אנו מסוגלים לצאת ממנה ולשנות.." אומרת יתום.

הסדרה, הכוללת עשר יחידות, מתגלה בצד האחד דיוקנה של האמנית, לעיתים דרך חריר הצצה המאפשר לראות תווי הפנים. בצדו האחר מתגלה פן של האישיות: לב, ראש מוקטן של יתום בכל פסל בהבעה שונה וסליל תפילין. התבנית המלבנית, שדרכו מתגלה הדיוקן, כשני נרות ניצבים בצידה ומעליה זוג ציפורים, יוצרת תחושה של אובייקט פולחני, מזכירה הן טקס הדלקת נירות שבת והן מצבה הלוקחת אותנו לאזכור המוות. בעבודותיה לאורך השנים של יתום, קיים דיאלוג מתמיד עם המוות ושאלות על מהות החיים ותפקידו של האדם בעולם. בסדרת "הסתר פנים" (2014-2013), מנסה יתום להשתמש באחד הסמלים, כפפת העבודה, נושא משמעותי, קדוש כמעט בחברה הקיבוצית והוא נושא ערך העבודה בסדרה זו, עליה עבדה בשנתיים האחרונות. בתערוכה מוצגות כפפות עבודה משומשות ואותנטיות של חברי הקיבוץ ועובדי מפעל הקיבוץ בסאסא, מקום מגוריה. מתוך כל כפפה מגיחים פני דמות אנושית. סדרה נוספת "סאסא שחור" 2013-2014 מזכירה ומתכתבת עם האנתרופואידים, מכלי הקבורה הפלישתים העתיקים, (חלום הכנעניות...). הדמויות אוחזות ברגים מוזהבים, שנוצרו במקור במפעל בסאסא. "הברגים המוזהבים, מייצגים את הצלחתה של התעשייה בסאסא, שביססה את מעמדו הכלכלי האיתן של הקיבוץ, והם מזכירים את שרביטי המלכים הקדמונים". המיכלים בגודל אדם, מאזכרים בצורתם מבנה של גלמים שבתור שכאלה אוצרים בתוכם סוף ותחילת תהליך. סדרה זו רומזת לשאלה מה ובאיזה שלב בתהליך נמצא ה"גולם" הנוכחי שחור מחד ומאידך אוחז בידו את שרביט הזהב. במיצב "פעמונים ב'" (2014) מוצגים פעמונים תלויים מהתקרה בגודל דמות אדם בגובה טבעי שרגלים אנושיות המנסות לגעת ברצפה נגלות ומשמשות להן כענבלים. הרגליים - הענבלים נעים עם מגע בפעמון ומפיקים ממנו צלילים.

מתוך דבריה של אוצרת התערוכה, רותי אופק בקטלוג התערוכה: "סדרת הפסלים התלויים המוצגים בתערוכה, הינם מייצבים בחלל, העוסקים בנושא המרכזי ביצירתה של ורדה יתום- דמות האדם. המייצבים הפיסוליים יוצרים אינטראקציה מיוחדת בין יצירות האמנות של יתום לבין הקהל. הפסלים התלויים מזמינים את הקהל לשוטט ביניהם, להניע אותם ובכך להפוך לחלק מיצירה. בסדרה "סגור פתוח " (2014-2011) הדמויות המטפסות על חבל נאחזות בו כמו בחבל הצלה, ולא ברור האם הן עולות או יורדות. הדמויות דומות זו לזו, אבל לכל דמות אפיון משלה. יש דמויות שמסתתרות ונראות כמו ארוזות, והן מזכירות גלמים לפני הפיכתם לפרפרים, ומעוררות אסוציאציה של התהוות. בסדרה נוספת מטפסים על לד (2014-2012) הדמויות מטפסות על חוטי לֵד מוארים, המעניקים להן אור פנימי לא שגרתי בתוך סביבה חשוכה המעוררת תחושת מסתורין...".