את התערוכה 'סינופיות של מסע', בפלורנטין 45 אוצרות גילת נדיבי וורה פלפול.

בתערוכה 'סינופיות של מסע', מציגים שלושה אמנים. המשותף להם הוא עיסוק בזיכרון אישי וקולקטיבי: תיעוד וחקר של אירועים היסטוריים, מכוננים, הטוענים את היצירה במשמעויות רב שכבתיות של חורבן, תרבות, שפה ומיתולוגיה.
עבורם, בתערוכה זו, הציור והיצירה הם אקט סימבולי המתחבר לחיים שאבדו והופך אותם לחומר יצירה.
הקו הרישומי, בא לידי ביטוי באופן מוחשי, חומרי ואינטנסיבי אצל שלושתם. הקו מייצר ומוליך את הצופה למסע אל תוך עולם של ספק חלום או זיכרון מאירוע טראומטי הטעון בזיכרון אישי, לאומי.

העיסוק בתכנים ובחקר ההסטורי של הטראומה ותהליך היצירה הדינמי שבו נמצא האמן הופך את הזכרון האמורפי לחוויה ויזואלית פיגורטיבית עד מופשטת. הצבעוניות המונוכרומטית והדגש האסטטי בתערוכה הופכים את יצירת האמנות לנרטיב תיעודי המבקש לשמרו. (כמו המפות האילמות של עצמוני המבקשות לשמור את סודן גנוז בתוכן או היער הירוק ושופע הצמחייה של הכרמל שהפך בעקבות השריפה למרחב של אפר ולצללים של העולם שהיה).

בתערוכה העבודות מהדהדות זו את זו, החלל שנוצר מאפשר חוויה מדיטאטיבית ופואטית.

נעמי טדסקי, אמנית העוסקת בציור ותחריט. ממשיכה וגם בתערוכה זו, עוסקת באלגוריה למעגל החיים ומצוקותיו ובסבל האנושי.

בציורי העיפרון והגרפיט על בד, המזכירים רישומי הכנה לציור קלאסי, היא משרטטת דמויות ארכיטיפיות הנראות כבתוך מסע, חיפוש אחר בית, ביטחון, זהות ושייכות. יתכן גם כי הדמויות התלושות של טדסקי מחפשות אחיזה ואולי גאולה; הן תלויות בין שמים וארץ, בודדות במרחב חסר הגדרה, אם כי קרובות הן לאדמה וצמאות לאחוז בקרקע וכמו צומחות מתוכה.

רישומי הדמויות העדינות והכמעט מרחפות מחפשות מקום אחיזה במרחב הביניים בעולם הגשמי והרוחני.

יעל עצמוני,קדרית ואמנית רב תחומית מציגה אובייקטים שחלקם עשויים מפורצלן שמטבעו הוא עדין ואציל, הנמצא כל רגע על סף שבירה והתפרקות, וחומר (חימר) שאינו אריסטוקראטי כפורצלן ולו משויכות תכונות ארציות.

האובייקטים הם פרי חקר תיעוד וזיכרון היסטורי של מפות ששורטטו מזיכרון ניצולים, חיילים רוסים ומפקדי המחנה ששרדו את מחנה סוביבור ותצלומי אוויר של המקום ממלחמת העולם השנייה. השימוש בחומרי היצירה האלו מבטא ביתר שאת את המתח והשבריריות של העיסוק בנושא הטעון כל כך. המפות, מוצבות בחלל הגלריה ונושאות עליהן אינפורמציה ומתווי שחזור טופוגרפי של פני שטח המחנה מתוך זיכרונות הניצולים, חלק מהן הם גלילים קרמיים בעובי של 1.5 מ"מ ובגובה של 160 ס"מ שהן מפות מגולגלות, בלתי ניתנות לפתיחה או להבנה, סודן נצור בתוכן.

עבודת ווידאו של עצמוני OblivionTracing, מתארת מסעה של דמות השטה בתוך לבירינט של תעלות המשכפל את עצמו, כמסע אל תוך התודעה.

גילדסיאנו-ביטון חזר לאתר השריפה ביער הכרמל בסמוך לאסון (2010) ואסףאפרשנותרעל הקרקע. בסטודיו שלו בתל אביב יצר 'ציורי אפר ועפר' מונוכרומאטייםהמתאריםעצים וצמחיםשגדלובכרמלונכחדו בשריפה.

הציורים עברו תהליך של פירוק והשחתה, שלאחריהם החל תהליך של חיבור, התכה והרכבה מחדש באמצעים טכניים מגוונים. העבודה היא פסיפס פנוראמי של החורבן; חלקים מהציור מבצבצים ומביאים עימם מראה מרומז של חורש חדש. הציור, הוא גדול ממדים ומכיל בקרבו את סך כל הטקסטורות, ההרס והריק, המשברים וכוחו ההרסני הטבע מחד ומאידך את הכוח ליצירת חיים חדשים, אותם הוא מתאר.

פתיחה יום שישי 14.3.13 בשעה  12:00 עד 14:00

שעות פתיחה: ב'-שבת 11-13 ג'-ה' 16-18

פלורנטין 45 פינת רח' השוק טל' 050-2763249