תערוכתה של נחמה גולן מוצגת במסגרת אשכול התערוכות "עלי באר" של המסלול ללימודי אוצרות לתואר שני של המחלקה לאמנויות באוניברסיטת באר שבע.

במסגרת התערוכות יוצג מקבץ תערוכות באצירת תלמידי המסלול, בבאר, מרכז אמנות ומדיה חזותית בבאר שבע.

התערוכות המוצגות הינן :

נחמה גולן, יחיד, איך ידייך, אוצרת ענת אנגלנדר.

סלון באר שבע, קבוצתית, מחווה לקלאסיקה באמנות הישראלית.

אוצרות : סתיו תיאודור ונועה בר און-אבני. משתתפים: לאה אביטל, לארי אברמזון, זוהר גוטסמן, דוד גינתון, יאיר גרבוז, ג'וזף דדון, ארז ישראלי, סשה סרבר, תמרה ריקמן, יוסף קריספל .

בילו בליך, מיצב, שבע בארות. אוצרות: רונית עמר וסיון בלוך.

סלמן נסאסרה, קיר אמן : שגאגא , אוצרת שולמית קלרק.

פרוייקטים וירטואליים, גל אמיר, חן ווקס וחן-לי ארלנגר, יערה רז חקלאי.

פרוייקט הסיום, עלי באר, בהנחיית טלי תמיר.

על תערוכתה של נחמה גולן, "איך ידייך", כותבת ענת אנגלנדר .

התערוכה איך ידייך מציגה היבטים שונים של מוטיב הידיים בעבודותיה של נחמה גולן. התבוננות במכלול יצירתה של גולן מגלה אמנית מגוונת מאוד, העוסקת בחומרים ובנושאים שונים: היחס לאדמה, מהות הבית, יחסי יהדות ואסלאם והיבטים שונים הקשורים לשואה. בנוסף לכל הנושאים הללו, בוחנת גולן – כאמנית שפועלת מתוך עולם של אמונה דתית – שאלות של זהות נשית ומעמדה של האישה בעולם היהודי. כמעט בכל אחד מהנושאים הללו, במשמעויות שונות ומתחלפות, מופיעות כפות ידיים.

גולן עצמה מעידה שידיים נחרטות בזיכרונה: "דרכן אני זוכרת אנשים", היא אומרת. הידיים – לעתים נשיות ולעתים גבריות, לפעמים שלה ופעמים אחרות של דמות נשית אחרת, ולפעמים הן מופיעות גם ללא זהות הסובייקט אליו הן שייכות. אך תמיד מופיעות הידיים בעבודתה של גולן ליד משהו נוסף – טקסט או חפץ כלשהו, והן מבצעות איזושהי פעולה: הפרשת חלה, מישוש דף עם אותיות כתובות, אחיזת טקסט מדרשי, ליפוף חוט אדום או משחק בשרשרת תפילה. החיבור בין הידיים לבין החפץ או הטקסט הוא זה שמייצר את המשמעות הפרשנית.

גולן משתמשת בידיים כמצע לכתיבה ישירה. כאשר היא כותבת על היד "אני", או "אנכי", היא מבקשת לדבר על המרחק בין הרובד הדתי – "אנכי ה' אלוהיך" – לבין הרובד החילוני, במובן של ה'אני' הפרוידיאני. כאשר ידיים גבריות מופיעות לצד ידיים נשיות עם המילה "אמת", בפורמט זהה וללא סממן היררכי, האמת הגברית והנשית מקבלות מעמד שוויוני. לעומת זאת, בעבודה "אמת לאמיתה" יצרה גולן הירארכיה ברורה בין היד הנשית לזו הגברית: בעבודה זו, היד הגברית, העוטה כפפה סטרילית לבנה, מרמזת אולי על שליטה. האם זו ידו הבוראת של האל? או ידו הסמכותית של הבעל?

בעבודה "כחומר ביד היוצר" מופיעה המילה "יד" ללא דימוי לצדה. הכותרת מרמזת על תהליך הבריאה ולפיכך, על ידו של האלוהים. היד האלוהית השלטת משולה לאמן החורץ גורלות. באובייקט הפיסולי הקרוי "משחקי ידיים" מופיעות כפות ידיים עשויות מברזל, קרות ונטולות בשר. לצדן מופיעות הידיים הבשרניות בעבודה "ספר נשים" ובעבודה "ויסגר בשר תחתינה". בשתי עבודות אלה, אשר כותרתן מרמזת על "עיסוק" בשרני, דימוי הידיים משכפל את עצמו ויוצר מעין צורה דמוית איבר מין נשי. בעבודות אלה, כמו גם בעבודה "מאוגרפות", מתעמקת גולן בסוגיית המיניות הנשית ובמתח בין הקיום היומיומי החושני לבין המהות הרוחנית.

הפעולות שמבצעות הידיים בעבודתה של גולן מערבבות בין פעולות נשיות מסורתיות כגון הפרשת חלה, לבין פעולות גבריות כגון גלגול חוט הרקמה על האצבע, בדומה לגלגול רצועת התפילין הגברית על הזרוע. יד גברית רושמת בליפסטיק אדום על כף יד נשית, ואילו יד נשית אוחזת בשקף עם טקסט מדרשי גברי, וידי אישה בתוך תיק עסקים גברי. כך ההצלבות המגדריות הולכות ומסתבכות ויחסי נשים וגברים אינם חד-משמעיים. גולן מבקשת לגשר בין דימוי האישה המצייתת לסמכות בעלה ואלוהיה, לבין האישה היוצרת והחופשייה ביצירתה ובתשוקותיה.

התערוכה מציגה עבודות מוכרות אשר הוצגו בתערוכות שונות בהקשרים אחרים, לצד עבודות שלא הוצגו מעולם.

תודה מיוחדת לנחמה גולן על שהכניסה אותי לעולמה, על שיתוף הפעולה ועל השאלת העבודות מן האוסף הפרטי שלה.

ענת אנגלנדר

מנחה טלי תמיר