בתערוכת היחיד של אורי גרשט "רסיסי זמן", יוצגו שלושת הסרטים מטרילוגיית "טבע דומם".  Pomegranate   מ 2006,

Big Bang   מ 2006, Falling Bird   מ2008. לצד הסרטים יוצגו עבודות צילום מהסדרה Blow Up   משנת  2007. הטרילוגיה של סרטי הטבע דומם תוצג במוזיאון הHirshhon  בוושינגטון בתערוכת יחיד מקיפה שתיערך לגרשט בחודש דצמבר 2008 וכמו כן ,תוצג ב Centro Andaluz De La Fotografia, (CAF) Almeria, Spain בחודש נובמבר 2008.

בגוף עבודות זה חוקר גרשט את מערכות היחסים בין צילום, קולנוע וטכנולוגיה תוך בחינת שאלות פילוסופיות

בסיסיות אודות תפיסה אופטית, תפיסת הזמן והיחסים בין הדימוי הצילומי למציאות.

כל שלושת הסרטים צולמו במצלמות HD  בעלות מהירויות גבוהות ביותר ומבוססים על ציורי טבע דומם  של  "אולד מאסטרס". לעומת ציורים אלו שניסו לשמר רגעים שקפאו בזמן,  הקומפוזיציות של גרשט   מופרות על ידי התערבויות מהירות ואלימות.

בסרט Pomegranate  ,   המתייחס לציורו של חואן קוטן בן המאה ה 17 והצילום הסטרובוסקופי של הרולד אג'רטון (סטרובוסקופ-מכשיר לצפייה בעצמים הנמצאים בתנועה מחזורית באמצעות הבזק אור מחזורי), קליע חולף  על פני המסך בהילוך איטי, מבקע רימון תלוי אשר מתפוצץ ומתנדנד באוויר מצד אל צד כמו פה מרוסק ומחולל שחלקיו ניתזים לכל עבר . הדימוי השלו הופך למרחץ דמים.

בסרט Big Bang     ציור טבע דומם של פרחים , בהשראת  ציורי טבע דומם  הולנדים,  מתפוצץ בפתאומיות לצלילים חדים  של סירנות מלחמה. הפיצוץ מפר את הקומפוזיציה אשר הופכת לשטף קוסמי איטי  ושקט של פרחים צבעוניים, חלקיקים ואבק.

בסרטFalling Bird , המבוסס של ציורו של שארדן , פסיון תלוי משוחרר בפתאומיות, נופל לתוך משטח שחור דמוי מראה ומתרסק אל תוך השתקפותו. בנקודת המפגש, הציפור חודרת את פני השטח הנוזליים  ובכך מחוללת תגובת שרשרת אפית המהדהדת אסון טבע.

במקביל לטרילוגיית הסרטים גרשט יצר סדרת צילומים גדולי ממדים שכותרתם Blow Up. בעבודות אלו מופיעים  סידורי פרחים מרהיבים ,המבוססים על ציורי טבע דומם  של אנרי פנטן לטור בן המאה 19 , ברגע פיצוץ הזרים. הקומפוזיציות של גרשט מוקפאות - תהליך אשר תלוי ביכולתה של טכנולוגיה מתקדמת של הצילום להקפיא רסיסי תנועה, דבר שהיה בלתי אפשרי עבור ציירי ה"אולד מאסטרס". תופעה ויזואלית זו, המהירה מדי לעיבוד עין האדם ואפשרית רק בעזרת הצילום, הוגדרה על ידי וולטר בנג'ימין כ"תת מודע אופטי" בספרו "היסטוריה קטנה של הצילום".

סרטיו וצילומיו של גרשט מתכתבים עם  צל המוות והדעיכה  האינהרנטיים לציורי טבע דומם של "אולד מאסטרס", אך הטכנולוגיה סייעה לגרשט ביצירת גרסאות עכשוויות המביאות את סוגיות ציורי העבר לקונטקסט עכשווי. בהתבססו בעבודותיו על ציורים  מתוך מסורת  תולדות האמנות, גרשט מכוון את תשומת הלב לאופי הציורי של עבודותיו אשר מאזכרות יצירות מופת איקוניות אלה. יחד עם זאת, עבודותיו מתרחקות הודות לתהליך הדיגיטאלי המיידי אשר מתרגם כל שנייה במציאות לדקה בסרט במקרה של עבודות הווידיאו ובצילומים לוכד כל פיצוץ במהירות של 1:3200 חלקיקי שנייה  ומאחסן את המידע בדיסק הקשיח עד להעברתו לסרט או להדפסת צבע. כך חוזר הדימוי לעולם הדו מימדי.

בתערוכה זו , קומפוזיציות  שלוות ומאוזנות הופכות לקורבנות של  טרור ברוטאלי וחושפות יופי לא קל  של הרס. מתח זה שקיים בין אלימות ליופי, הרס ויצירה מועצם על ידי התנגשויות של הצורך הקמאי לתפוס "מציאות" והיכולת של הצילום לתהות על משמעות הדבר. סמכות הצילום ביחס לאמת האובייקטיבית התרסקה, אבל   נוצרו אפשרויות חדשות לחוות מציאות באופן מורכב ומאתגר יותר.

עבודותיו של גרשט הוצגו במסגרות מוזיאליות רבות בהן Tate Britain ‘Tate modern, Victoria &Albert Museum,  Photographers Gallery בלונדון.