בתערוכת היחיד של מירי צ'ייס, בגלריה שי אריה (9.12.2010-14.1.2011 ), נהר (וידיאו) זורם אל תוך דמות הענק "קולוסוס". קולוסוס, ענק המיתמר לגובה של 3 מטרים, נוצר בהשראת הפיסול המונומנטאלי של ג'קומטי והושפע גם מפסל הענק של אוהד מרומי, אלא שקולוסוס זה, הינו בן דמות של יציר טכנולוגי, ממוכן וממוחשב, בעל ראש שהינו עדשת מצלמה גדולה, המסתובב ומאיר ומגיב למתבוננים בו בחלל. ענק זה , עשוי מלאכת מצרפת בחומרים עכשוויים (פרספקס, ..) ובו משובצים אייקונים דוגמת The eye of Horus - סימן הירוגליפי מצרי המייצג חיים טובים, ידי נזיר - אייקון נוצרי המסמל חמלה ועוד.
הנהר הזורם בתערוכה מחלל התקרה עבור לאורך רצפת החלל, עד הגיעו למרגלות הענק, הוא נהר של עודפות, המורכב ממרבדי ציטוטים מוסיקאליים וקולנועיים לצד אין סוף צירופי אייקונים ובפיקטוגרמות מכל הסוגים: מתוכם אלה המרמזים על איום ומתריעים מפני סכנה, כגון סכנה ביולוגית (Biohazard), קרינה רדיואקטיבית (Radiation), מסיכות אב"כ וגולגולות לסימון חומרים מסוכנים, ובתגובה אליהם אייקונים המסמלים ידידותיות לסביבה, כמו מִחזור (Recycling), ויין-יאנג. זאת לצד איקונים של תאגידים מרכזיים ברשת, כגון דפדפן האינטרנט של גוגל כרום, טכנולוגיית המולטימדיה קוויק טיים של אפל, לוגויים של האתרים הפייסבוק, טוויטר ואחרים.
על התערוכה כותבת מורן שוב:.
הפרדוקס של הַעֲתֶק וְהַדְבֶּק
מורן שוב
באינטרנט קורים דברים | פרדוקס העודפות: אנחנו חיים בתרבות של פרדוקסים. עצם הריבוי ("תרבות" קשורה ב"רוב") מניח ניגודים, אבל הפרדוקס ערמומי ומתעתע. קחו למשל את הפרדוקס הבא: ככל שאתה מרבה בשתיית קוקה-קולה כך אתה צמא יותר. כלומר במקום משוואה שְקוּלה (צימאוןשתייהרוויה) נולד פרדוקס של עודפות שמשכפלת ומשכפלת את עצמה. בתרבות האינטרנט, העודפות, הסְרק, כבר מזמן איבדו את הערך השלילי של מובנם כמיותרים. העודפות והסרק הם חלק מהעניין הממשי. יכול להיות ששאלת הסרק "מה קורה", שהטון שלה אפילו אינו מלווה בסימן שאלה, מקורה בהיגיון השיטוט באינטרנט - שם נִקְרים לנו דברים. אנחנו משוטטים ברשת, מחפשים משהו, וכמו מציאוֹת, דברים סמוכים צפים ומזדמנים ונִקְרים לפנינו. וזה מה שקורה. ומה שקורה הופך לא פחות חשוב מהעיקר.
באינסטליישן של מירי צ'ייס זורם נהר (וידיאו) אל תוך ענק ה- Colossusכאותו "נהר יוצא מעדן להשקות את הגן" של הדמוי הזֹהרי לשפע האלוהי הזורם מן האינסוף ומעשיר את מציאות בני האדם. אלא שבניגוד לשפע, במובנו המואר, הנהר השוטף בתערוכה הוא נהר של עודפות.
מקור ודימוי | הפרדוקס של ה-Copy Paste: הטלוויזיה והאינטרנט (כאינסטרומנטים של אמצעי התקשורת, ההמון, ההון, התרבות, השלטון ועוד) לא עוד משקפים את המציאות אלא מייצרים סימולציות וסימולאקרות. ומכאן שחוויית המשתמש (המתבונן במסך, הגולש באינטרנט) חסרת אוריינטצייה, ואינה מבחינה בין מציאות, דימוי, מקור, וירטואלי, אמיתי, מזוייף, סרק, עיקר. הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מסחרר ומשליטה את הווירטואלי על הממשי. כבר נעשתה כברת דרך להיותנו סייבורגים, ומכאן בהכרח, שאנחנו חווים את העולם באופן מתווך. הפוסטמודרניזם הזמין אותנו ללקט ולהשתמש בחומרים ובדימויים זמינים, וזמינות היא עכשיו ערך. הפרקטיקה של האיסוף פשוטה: העתק והדבק.
הפרדוקס של הקופי-פייסט הוא שככל שאנחנו מעתיקים ומדביקים, צוברים ו"שודדים" דימויים, אנחנו מתכחשים למסומן, למובן המקורי, ויוצרים בליל סימנים שסופו מגיפת עיוורון.
רוחות רפאים של הסייברספייס | פרדוקס הדבר החדש: ככל שהדימויים מציפים, אנחנו מתמכרים לעוד ועוד מהם. השם The New New Men, שבו קוראת מירי צ'ייס לסדרת הגולגולות ומסיכות האב"כ עוקץ את תרבות הצריכה המתפתה תמיד ל-The New New Thing. ושוב פרדוקס: הדבר החדש החדש מתיישן מהר מאי פעם.
ככל שה-Colossus מתחדש ו"מתנפח" בדימויים הוא נשאר דק ותלוש. הסייברספייס דוחס את כל הפרספקטיבות. הפרספקיטבה הלינארית של המדיום הדיגיטלי ממירה את פני השטח של אוביקט תלת ממדי לדו-ממדי. הדמויות של מירי צ'ייס מתמלאות בדימויים אבל נשארות דקות ומשותקות, כמו רוחות רפאים של הסייברספייס.
גלריה שי אריה , שלמה המלך 61 –פינת רחוב גורדון .